2. מהלך האירועים – ציר זמן

• 06:30–06:45: מאות מחבלים חדרו לגבול ישראל ופרצו את גדר המערכת במספר מוקדים. חלקם הגיעו ברכבים, חלקם רגלית. תוך זמן קצר הם פרצו לשטח הקיבוץ והחלו בירי לעבר בתים ואזרחים.
  
  
• 07:00–08:30: כיתת הכוננות המקומית, שהייתה מצוידת חלקית בלבד, ניהלה קרבות קשים בניסיון להגן על משפחות הקיבוץ. עשרות מחבלים החלו לפעול בתוך בתי מגורים, לקחת בני ערובה ולבצע הרג המוני.
  
  
• 08:40: כוח קטן של יחידת שלדג נחת במסוק בשטח הקיבוץ. הוא ביצע סריקה מהירה והגיע למגע עם מספר מחבלים. תוך פחות משעה – וללא קבלת תמונת מצב מלאה – הכוח עזב את הקיבוץ וחולץ במסוק, מבלי להישאר ללחימה נוספת. החלטה זו זכתה לביקורת חריפה בתחקיר.
  
  
• 09:00–11:00: כוחות צה"ל נוספים נעו לעבר בארי, בהם שריון, הנדסה וימ"מ. אולם, רבים מהכוחות המתינו מחוץ לגדר הקיבוץ בשל חוסר בהנחיות ברורות. באותה העת המשיך הטבח בתוך הקיבוץ.
  
  
• 11:00–13:30: ניסיונות פריצה ספגו ירי כבד. חלק מהכוחות נסוגו זמנית. שליטה פיקודית בשטח כמעט ולא הייתה.
  
  
• 13:30: תת־אלוף ברק חירם, מפקד עוצבת האש, הגיע לשטח ביוזמתו, הבין שהלחימה מתנהלת ללא פיקוד מסודר, ונטל אחריות מלאה לפיקוד בשטח. זהו שלב שנחשב לנקודת מפנה. חירם החל לארגן כוחות ולהפעיל לראשונה תכנית סדורה לשחרור הקיבוץ.
  
  
• 15:30–16:15: התרחש האירוע הקשה בבית משפחת פסי. מודיעין מהשטח הצביע על הימצאות בני ערובה יחד עם מחבלים חמושים בבית בשכונת ההרחבה. כוחות ימ"מ ביקשו לבצע חדירה רגלית, אך הצעה זו נדחתה מחשש למטענים וירי. תא"ל ברק חירם אישר ירי פגז טנק לעבר הבית, שכתוצאה ממנו נהרגו גם בני הערובה – קרן וליאון פסי, ובנם יונתן – וגם מספר מחבלים. התחקיר קובע שההחלטה התקבלה בתנאים מבצעיים קשים, אך מבקר המדינה והמשפחות דורשים בירור נוסף.
  
  

17:00 ואילך: כוחות צה"ל נכנסו לעומק הקיבוץ, ניהלו קרבות אחרונים, והשלימו את סריקת המבנים. רק בשעות הערב המאוחרות החלה השבת השליטה המלאה בשטח.