במבחן הצבאי של השבעה באוקטובר, צה"ל נכשל בארבעה מישורים עיקריים – בפענוח המידע המודיעיני, בהיערכות החסרה על הגבול, בהחמצת זיהוי מועד התקיפה, ובניהול הקרב מרגע הפלישה ועד שעות הערב. במאמר זה נתמקד בכשל הרביעי – ניהול הקרב.
בוקר הפלישה – המידע קיים, התגובה לא מגיעה
בשעות הבוקר של השבעה באוקטובר, בין 6:20 ל-6:40, תיעדו מצלמות התצפית בחמ"לים של נחל עוז וכיסופים את חדירת המחבלים דרך גדר הגבול. המידע עבר בזמן אמת למפקדות החטיבות הדרומית והצפונית, לאוגדת עזה, לפיקוד הדרום ולחטיבת המבצעים בקריה. כבר בשעה 6:35 היה ברור לצה"ל שמדובר בפלישה רחבת היקף לאורך כל הגבול, שכן נחל עוז ממוקם בצפון העוטף וכיסופים בדרום.
בשלב זה ניתן היה להתריע בפני כיתות הכוננות על חדירה כוללת לכל היישובים, אך לפי העדויות, אף שהוראה כזו ניתנה על ידי אסף חממי – היא לא בוצעה. מרבית כיתות הכוננות הוקפצו באופן עצמאי, או לאחר שזיהו את המחבלים בעצמן. רק בקיבוץ זיקים התקבלה התראה רשמית מהצבא, שאפשרה לכיתת הכוננות להתמקם ולהיערך בזמן.
פערי פיקוד – ללא מפקדים, ללא פקודות, ללא תיאום
אחד הכשלים המרכזיים שנחשפים כיום הוא העדר פיקוד מסודר על הקרבות בשטח. עד שעות הצהריים של אותו היום, צה"ל לא מינה מפקדים רשמיים לניהול הקרבות. לוחמים בשטח מדווחים כי פעלו ללא הוראות, ללא הנחיות וללא קצינים בכירים שמרכזים את הפעולה. מהעדויות הרבות שנאספו עולה תמונה קשה של חוסר ניהול מוחלט וחוסר בתיאום בין הכוחות.
יחידות שונות פעלו במקביל מבלי לדעת מי שולט על הגזרה הסמוכה. טייסים דיווחו כי קיבלו מידע לא דרך שרשרת הפיקוד, אלא מכרים בשטח או מקבוצות וואטסאפ של חיילים. לא היו פקודות קרב מוכנות מראש לתרחיש של פלישה רחבת היקף, והתגובה הפכה לאלתור בזמן אמת – ללא סדר, תיאום או ניהול מבצעי ברור.
פער בין הבנה לפעולה
להמחשת הפער ניתן להשוות את תגובת המשטרה. מפקד מחוז הדרום, ניצב אמיר כהן, זיהה כבר בשעות הבוקר את ממדי האירוע והכריז על “פלישה רבתי לאורך כל הגבול”. הוא הפעיל את נוהל “פרש פלשת”, מהלך שהציל חיי אדם רבים.
צה"ל, לעומת זאת, הורה להקפיץ את היחידות המיוחדות – שלהן יתרון בתחבורה ובזמינות – אך גם הן לא נפרסו על פני כל רצועת העוטף. ייתכן שגם לא היו די יחידות מיוחדות לכיסוי שטח של כ-25 יישובים.
סיכום – תמונת מצב ללא תגובה אפקטיבית
בסיכום השעתיים הראשונות של הלחימה מתבררת תמונה קשה: לצה"ל הייתה הבנה מודיעינית ברורה של המתרחש, אך היא לא תורגמה למהלכים מבצעיים אפקטיביים. היעדר הפיקוד, חוסר הניהול, והעובדה שפקודות קרב לא היו מוכנות מראש – הביאו לשיתוק מערכתי בדיוק ברגע שבו נדרש ניהול נחוש ומיידי.
